כבר הרבה זמן מחכה לרגע הנכון לשתף בקולקציה החדשה שיצרתי, ומתלבטת ונאחזת באינספור מעצורים/תירוצים: הרי רוצה להוסיף עוד דגמים לקולקציה, עוד לא עשיתי לדגמים הקיימים צילומים מקצועיים עם דוגמנית וכל התוספות, לכן גם טרם העליתי את התכשיטים לרכישה באתר. עוד לא יצקתי מספיק יחידות מכל דגם, טרם הזמנתי אריזות ממותגות, ובעיקר עוד יש לי דרך של עבודה עצמית להרגיש בנוח לחשוף את הקולקציה הכל כך אישית הזו במיוחד בזמן הרגיש הזה. ועם כל זאת אחרי המון דחיינות בוחרת כאן ועכשיו, בחודש המוקדש לנשים, להוציא לאור את קולקציית פיתפותים.
קולקציית פיתפותים נולדה מתוך התמודדות אישית מלווה בהרבה יחסי שנאה-אהבה עם האיבר היחיד, בעצם שניים, שמבדילים אותנו הנשים מן הגברים, הרחם והפות.
לכל מי שרוצה לקרוא על המסע המלא שלי בדרך ליצירת הקולקציה מוזמנת להמשיך לפסקה הבאה, ולמי שרוצה לדלג הישר למהות הקולקציה לחצי כאן, הכל באהבה.
זה החל מהווסת הראשונה אותה קיבלתי בבוקרו של ערב ראש השנה אי שם בגיל 12.5. מהמבוכה פניתי לאחותי הגדולה שמיד נתנה לי תחבושת, כי בשיעור שאחות בית הספר העבירה באופן הכי מרדים שיש בגיל עשר הייתי כנראה עסוקה בדברים יותר מעניינים. אני זוכרת איך בבושת פנים סיפרתי לאימי. אמא שהאמינה שווסת זו לא מחלה והיתה עסוקה בהכנות לחג מיד לקחה אותי לסיבוב קניות. לא, לא שופינג, קניות של ביצים ובשר לארוחת החג בכפר ביאליק, בעוד באותו הזמן אני הייתי צמחונית כבר שנה שלמה.
מהווסתות של גיל ההתבגרות צרובים בי הכאבים עד צרחות שהסתיימו בזריקת הרגעה בישבן פעם בחודש.
בגיל 23 היה לי רעיון משונה להיות אמא צעירה, בדיוק כמו שאימי היתה כשילדה אותי ואת אחיי. הניסיונות להרות עם החבר דאז לא צלחו, ומפה לשם מצאתי את עצמי עוברת בדיקות פולשניות ולוקחת הורמונים שלא הועילו (וטוב שכך) עד הפרידה בגיל עשרים וחמש וקצת.
את העשור הבא מאמצע שנות העשרים ועד אמצע שנות השלושים העברתי בחגיגה. חגגתי את המיניות שלי, נהניתי לרוב ולפעמים פחות, במיוחד באחת הפעמים כשאמרתי "לא" וזה ממש לא עזר. באותו זמן הווסתות לא היו סדירות, כל חודש הייתי בטוחה שהנה אני בהריון. מחשבה שהחזיקה עד שהווסת הגיעה.
כשרק הכרתי את בן זוגי המדהים, כבר ביקרתי בבנק הזרע, והחלטתי לשים את תוכניותיי להפוך לחד הורית בהולד. בסופו של דבר מצאנו את עצמנו במחלקת IVF, הזרקות, בדיקות, תקוות, אכזבות, ואז גם הצלחה גדולה.
הריון קל ולידה קשה, אלימה, מכאיבה פיזית, אבל בעיקר נפשית. דיכאון אחרי לידה, טיפול פסיכיאטרי בכדורים ושנתיים של טיפול פסיכולוגי הביאו אותי לפשפש בנבכי הנפש ובנבכי הרחם, זו שהביאה את הפלא הגדול של חיי, אלכס, וזו שגרמה לכל כך הרבה תסכול, כאב ועונג.
מתוך אותו מסע נולדה קולקציית פיתפותים, שהיום לנוכח ארועי השבעה באוקטובר מקבלת משמעות אחרת. מילים שנוגעות בתחושות העמוקות, בכמיהה למשהו טוב שיקרה. אז הקולקציה הזו היא לכולן, עבור כל אלה שאינן מעיזות להיישיר מבט לאיבר המין הנשי, שלא לומר להגיד בכל רם וברור ללא בושה: פות. לכל אותן נשים שלא מבדילות בין ווסת למחזור כי לא היתה להן מי שתסביר, או סתם מתפדחות להגיד: ווסת. לנשים שמתפללות שהשם ירחם, מבלי לשים לב שהמילה ירחם נולדה מהמילה הכל כך נשית: רחם. עבור אותן נשים המואשמות כהיסטריות, מבלי לדעת שהמילה היסטריה מקורה ביוון העתיקה שם גברים כינו כך נשים שגילו פחות איפוק ויותר רגשנות ומשמעותה: רחם. ולכל אותן נשים שזקוקות למילה מנחמת או מילה שזועקת את הכאב החוצה, זה בשבילכן.
בינתיים עד שאעלה את התכשיטים לאתר (כנראה שייקח לי עוד קצת זמן), אפשר להזמין את התכשיטים בטלפון: 054-3135197 או במייל missmishstudio@gmail.com.
והכי הכי חשוב עבורי, בין אם התחברת למילה הכתובה או לתכשיטים ובין אם לאו, אשמח לתגובה/ הערה / הארה ושתמיד נהיה מחוברות למהות הנשית שבנו
קולקציה עוצמתית וייחודית 👏👏 כל הכבוד