חירות

קשה מאוד לדבר על חג החירות בפסח הזה, ובכל זאת מזמנת לי חופש. לא חופשה, טוב אולי גם, אבל בעיקר חופש. שחרור מלחצים ודאגות שהם מנת חלקם של רובינו כעת, אבל החודש האחרון שבו אוהד במילואים ואני עם הבת שלנו לבד בתוך האיום האיראני והסיוט המתמשך של החטופים והחטופות ומלחמה ובתוך כל זה מנסה לתפקד על אוטומט: לחגוג לאלכס יום הולדת 5 כשלא ברור עד הרגע האחרון אם אוהד יהיה איתנו או בעוצר בצבא, להכין ביצים קשות טבעוניות לגן כדי שהצלחת של אלכס תהיה כמו של כולם (ומי שמכיר אותי יודע שהמטבח זה לא הצד החזק שלי), להמשיך לעבוד ולהרים ת'מצב רוח בסדנאות הצורפות, להתבאס כשמפסידה יום עבודה במעון לנוער בסיכון כי אין מי שיהיה עם אלכס ובכל זאת לחייך ולבלות יחד... מרגישה לא בנוח להתלונן אבל פשוט זקוקה לחופש.

אז איך אני משיגה את החופש הזה? או, תודה ששאלת :) בסופ"ש האחרון היה בפרדס חנה פסטיבל אמנות במושבה, ובמשך שלושה ימים של הפסטיבל טיילתי לפעמים לבד ולפעמים עם אלכס בין המתחמים השונים ולרגעים הרגשתי שאני באי של שפיות. הגעתי עם אלכס לגמרי במקרה לסדנת הדפס רשת בסטודיו אמבר בכרכור, אלכס ציירה עוגה והעברנו בהדפסה את הציור לתיק סופר שימושי עם הדפס שאין לאף אחד! ביקרנו במתחם של מספר אומנים בוואדי בפרדס חנה, צפינו בהופעה ואכלנו מומו טבעונים וטעימים. בשבת טיילתי לאורוות האומנים ולמתחם הידית שם התרשמתי מעבודות פסיפס ברוח הטבעונות, רכשתי לאלכס סבון טבעי, ריחני ובעיקר צבעוני מאוד, ולי חולצות יפות וסופר נעימות של המעצבת אלכס, לא, לא הבת שלי, אלכס אחרת. בסטודיו למוצרי נייר התחדשתי בחוברת של חבר את הנקודות בגרסה לגדולים של 1000 נקודות לציור - הכל על מנת לתת למחשבות לנוח.

לסיום הפסטיבל הלכתי עם אלכס שוב לוואדי להכנת מיצג מחומרים מהטבע. המיצג, מנדלה ענקית מקטניות, פרחים, אבנים, אצטרובלים ואדמה נעשתה לזכר קורבנות ה-7.10 ולתקווה להחזרת כל החטופים והחטופות. המיצג הזכיר לי שהחופש אינו מובן מאליו כשיש משפחות שלמות שמחכות ליקיריהן שנמצאים בשבי, ושהחופש שאני מחפשת נמצא אצלי או יותר נכון בעבודה שלי שאני כל כך אוהבת.

הייתי בחופש כשלימדתי בשבוע האחרון במעון לנוער בסיכון את הנערים המדהימים והמוכשרים, שחלקם כבר ממש צורפים מקצועיים, וכשהמנהלת נכנסה לכיתה ושאלה אם מישהו מהנערים רוצה לצאת לשיעור מעניין אחר, כולם רצו להישאר בצורפות והרגשתי שאני את שלי עשיתי. בסטודיו הביתי המשכתי לבנות את קולקציית פתפותים עליה סיפרתי לכם בפוסט הקודם, הקולקציה הכי נשית והכי אישית שהעבודה עליה היא תהליך ריפוי בפני עצמו. ועוד בסטודיו העברתי סדנת צורפות לזוג מקסים ויצירתי שצרף טבעות מהממות לסמל את הקשר האוהב ביניהם. ובסדנא אחרת הגיעה חיילת קרבית אמיצה ומקסימה ויצרה רצועות חדשות לשעון עתיק עם ערך סנטימנטלי. בכל הסדנאות לראות אותם יוצרים, נהנים ומופתעים לטובה מהתוצאה זה בסופו של דבר הכיף שלי והחירות שלי.

אסכם בזה שחג פסח שמח זה לא, ובטח לא חג חירות עבור העם שלנו, אבל אולי חג אביב כי עם עונות השנה קשה להתווכח. אז ברוח חג האביב אם בא לך סדנת צורפות פרטית לך או עם חברות או משפחה, מוזמנת למצוא פרטים נוספים כאן, או ליצור קשר:

054-3135197, מיכל.