חוזר חלילה

כותבת, מוחקת, שוב כותבת, שוב מוחקת, איכשהו המילים גוררות אותי לתוך הכאוס הפוליטי, ואני מנסה להימנע. מנסה לשמור על אופטימיות שהעונה הזו, האביב, מביאה איתה ונצמדת לזה. אולי גם את זה אמחק, כי בכל זאת הזכרתי את המילה שמתחילה ב-פ', ושוב אכתוב וחוזר חלילה. אבל הבטחתי לעצמי שלא, לא כאן. כאן זה הבלוג שלי, המרחב הבטוח שלי, שכל כולו נועד לשתף בחיי המקצועיים כצורפת, וכך אעשה על אף הפיתוי הגדול.

כמו עונות השנה שחוזרות על עצמן וכמו ההיסטוריה (לא, אני לא מדברת על זה), גם בצורפות יש תכשיטים שיש בהם חזרתיות מסויימת. זו יכולה להיות חוליה שחוזרת על עצמה מספר פעמים ומחוברת לכדי שרשרת או צמיד, וזו יכולה להיות חוליה שמשתנה במעט מזו שלפניה. כדי להבין יותר טוב למה אני מתכוונת, מזמינה אותכם להציץ במצגת ההשראה שהכנתי בנושא

בתהליך של יצירה בעלת מוטיב חזרתי, יש משהו מאוד מדיטטיבי, מרגיע, מלמד. בשלב מסויים הידיים כבר לומדות את התנועה בעל פה, הראש כבר מכיר את השלבים ביצירה ונוצרת הרמוניה כמו גם תכשיט.

ואלה חלק מהתכשיטים שצרפו תלמידיי בהשראת המצגת:

ואולי עשייה שחוזרת על עצמה, היא בכלל התשובה לכל הכאוס שקורה כאן (לא הצלחתי להתאפק). אולי כך מתוך תהליך מדיטטיבי החיים כאן יהיו יותר רגועים ושלווים. יש שקוראים לזה שגרה, אבל מה רע? מה פתאום הפיכה שלטונית?! תשאירו לנו את המדינה דמוקרטית כפי שהיא חוזרת על עצמה יום אחרי יום, טובה בדיוק כפי שהיא.

בסוף של יום הכל קשור בהכל ואולי אי אפשר להימנע באמת מהקשרים בין הדברים: פוליטיקה וצורפות לדוגמא. גם אנחנו כבני אדם איננו חד מימדיים, אנחנו יצורים מורכבים מתאים שחוזרים חלילה. וכמו בכל פוסט שכתבתי גם כעת אחזור על עצמי ואזמין אותכם לצאת מהשגרה, להתנתק מהכאוס ולהגיע לסדנת צורפות פרטית וחד פעמית או שיעורי צורפות מתמשכים בסטודיו הביתי שלי ברמת גן, והכל בהנאה צרופה.