top of page
חיפוש

אפשר עזרה בבקשה?

החודש האחרון היה לא פשוט עבורי בכל הנוגע לבחירה שלי להיות עצמאית כצורפת ומנחת סדנאות ושיעורי צורפות, ואני רוצה לשתף אותכם בהתלבטויות שהיו מנת חלקי ובהחלטות שקיבלתי, כי אני דיי בטוחה שיש עוד כמוני שלאו דווקא עוסקים בצורפות, אבל כל אחד בתחומו אולי נתקל במקום הזה של מחשבות המערערות את הבחירות שלנו.


להיות בעלת עסק עצמאי לצורפות זה נפלא בהמון מובנים: יש לי חופש יצירתי, חופש פעולה ובחירה חופשית, אך בד בבד יש גם את האחריות לנהל את העסק, לפרסם ולשווק מתוך רצון להתפרנס בכבוד, וזה לצערי החוליה החלשה שלי. כך מצאתי את עצמי החודש עם מינוס הולך ותופח בבנק וטלפון מהפקידה שמציעה לי הלוואה בתנאים "אטרקטיביים" שפתוחים עבורי ל-24 שעות בלבד והבנה שמשהו בהתנהלות שלי חייב להשתנות ומהר. אז על אף שאני עובדת בנוסף לסטודיו MissMish, גם בחנות יד שניה לבגדים (ונהנית מכל רגע), הבנתי שמבחינה כלכלית עליי לוותר על הסטודיו ועל העבודה בחנות ולמצוא עבודה כשכירה במשרה מלאה. ואכן תוך זמן קצר מצאתי עבודה בסטודיו לתכשיטים בחברה יוקרתית ומוכרת מאוד, וכבר הגשתי את התפטרותי מהחנות והודעתי לתלמידותיי שאני מצמצמת את ימי הלימוד בסטודיו ליום אחד בשבוע, שלצערי אינו מתאים להן, ופשוט הרגשתי רע.


הרגשתי שאם אני אתחיל לעבוד במשרה מלאה כצורפת שכירה, אני מוותרת על כל כך הרבה דברים שחשובים לי. מוותרת על היצירתיות, כי אעסוק כל היום בתיקונים, הרכבות וניקוי יציקות. מוותרת על העבודה במשרה חלקית בחנות, למרות שאני נהנית בה ומאמינה בערכים של הקיימות והתרומה לחברה שעומדים בבסיסה. מוותרת על התלמידות שלי, שאני כל-כך אוהבת ונהנית ללמד אותן את רזי המקצוע של הצורפות. מוותרת על הסטודיו הביתי שלי שהשקעתי בו המון זמן וכסף. ומעל הכל מוותרת על זמן איכות עם המשפחה שלי, אוהד ואלכס.


אם אעבוד משמונה עד חמש לא אספיק לשיר ולשחק עם אלכס בבוקר , לארגן ולקחת אותה לגן. אם אעבוד משמונה עד חמש לא אספיק להוציא אותה מהגן ועד שאחזור כבר יהיה חשוך ולא אוכל להתרוצץ ולשחק איתה בגינה. אם אעבוד משמונה עד חמש לא אוכל לשבת יותר עם אוהד לבוקר של דייט כל יום ראשון ולפתוח את השבוע באהבה ובתשומת לב אלינו כזוג. אם אעבוד משמונה עד חמש, אצא בשבע בבוקר ואגיע הביתה בסביבות שש למשפחה שלי שאני כל כך אוהבת, כשאני עייפה, מעוכה, חסרת סבלנות ונרגנת, וזה לא מגיע להם ובטח לא מגיע לי להיות במצב כזה. אבל עם כל הוויתורים וההרגשה הרעה, ניסיתי בכל הכח להתמקד ברווחה הכלכלית שאשיג ובאשליה שכך אשיג גם רווחה נפשית.


בינתיים הרווחה הנפשית שלי דעכה מיום ליום, ויומיים לפני יומי האחרון בעבודה בחנות, היתה לי שיחה מלב אל לב עם הבוסית הכי נפלאה ביקום. שיתפתי אותה במחשבות שלי, בהרגשה ובקושי הכלכלי שאני חווה והיא הקשיבה ושיתפה מהניסיון והתובנות שלה על הקשיים בהקמת עסק עצמאי. אני חייבת לציין שהשיחה איתה רוממה אותי, קיבלתי פרספקטיבה אחרת, והבנתי שעל אף שאני מאוד רוצה להתפרנס בכבוד מהיותי עוסקת עצמאית, כדי להגיע לשם אני צריכה לעשות צעד קטן בכל פעם. זו לא פעם ראשונה שאני שומעת את זה מבעלי עסקים אחרים ששיתפו אותי בהתחלות של העסק שלהם והסבלנות הנדרשת עד שמגיעה ההצלחה המיוחלת, אבל הפעם משהו בתובנה הזו חילחל עמוק יותר ושיתפתי גם את ההורים שלי וגם חברות קרובות במה שעובר עליי ופתאום רק מעצם השיתוף אבן קטנה אבל ממזרה נגולה ממני וחזרתי לנשום, לתכנן את צעדיי ולחשב מסלול מחדש.


אז חזרתי למסלול. מסלול שבו אני נהנית הן כשכירה בחנות והן כצורפת עצמאית, רק שהפעם אני לא נוגעת במסלול אלא ממריאה ממנו בצעדים קטנים. התחלתי בלכתוב לתלמידותיי על החלטתי לחזור לשגרת השיעורים בסטודיו, וקיבלתי מהן חיזוקים שמילאו אותי באהבה. מתוך שיחה עם חברה שפגשתי במקרה ברחוב עלה הרעיון של שיווק באתרים ייעודיים לסדנאות וחוגים וכבר יצרתי בהם תוכן שיווקי. קיבלתי הזמנה של צמיד וטבעת מלקוחה מקסימה שפגשתי בחנות, וזו עוד הוכחה לסינרגיה שבין העולמות שלי.

וגיליתי שיש מסביבי המון אנשים טובים שמוכנים לעזור... אני רק צריכה ללמוד לבקש.

220 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
bottom of page